עומר ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה כספית, בסך 31,273 ש"ח, שהגישו התובעים, ה"ה ענת ואלדד עומר, נגד הנתבעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ, בשל נזקים שנגרמו לדירתם, לטענתם עקב דליפת מים מצינור העובר במטבח. אין חולק כי הנתבעת ביטחה את דירת התובעים בביטוח המכסה, בין היתר, נזקי מים.

2.בקליפת אגוז, אין חולק כי במהלך שנת 2008 הבחינו התובעים בהיווצרות רווח בין משטח השיש במטבח דירתם לבין חיפוי האריחים שעל הקיר, ואטמוהו בעצמם בסיליקון, ואילו באוקטובר של אותה שנה התפוצץ צינור מים בקיר המטבח, ותוקן על ידי שרברב מטעם הנתבעת. אין חולק כי מרצפות ברצפת המטבח שקעו.

3.לטענת התובעים, בקציר האומר, שקיעת המרצפות היא תוצאה ישירה של מים שדלפו מהצינור במשך חודשים מספר קודם לפיצוץ שנתגלה, וחלחלו אל שכבת החול שמתחת לריצוף. לפיכך, לשיטתם, על הנתבעת לשפותם בגין מלוא נזקיהם הנובעים בין היתר משקיעת המרצפות. מדובר, על פי חוות-דעת שצורפה, בסכום הגבוה כמעט עשרת מונים מגבול סמכותו של בית משפט זה, אולם התובעים העמידו את סכום תביעתם על הסך הנקוב לעיל, כדי לבוא בשעריו של בית משפט זה.

4.לטענת הנתבעת, בקציר האומר, אין קשר בין פיצוץ הצינור לשקיעת המרצפות, והגורם לתופעה זו הוא העדר שכבת ביטון מתחת לשכבת החול שמתחת למרצפות (כפי שהיה נהוג, כך נראה, לפני שנים רבות, עת נבנה המטבח), וכן תחזוקה לקויה, לשיטתם, של המטבח.

5.התובעים תמכו את תביעתם בחוות-דעתו של השמאי, מר אייל שראל, אשר לא התייצב לדיון ולא נאלץ להעמיד את חוות-דעתו במבחן החקירה הנגדית; ואילו הנתבעת תמכה את הגנתה בחוות-דעתם של השמאי מטעמם, מר אורן פרץ, שהתייצב להיחקר, ושל המהנדס, מר אביעד כרמלי, שהתייצב אף הוא להיחקר.

6.בדיון שנערך בפני, לאחר חקירות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בהנמקה קצרה, בהסתמך על כל החומר שבתיק. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

7."פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

8.מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו. כפי שהבהרתי לצדדים במהלך הדיון הלא-פורמאלי, שעה שלא כל החומר העובדתי בפני, ורבים מהעדים כלל לא נשמעו, אפילו לא באופן בלתי-פורמאלי, משקף פסק-דין זה גם הערכה, בין היתר, של עוצמת הסיכוי והסיכון הראייתי הניצבים בפני כל אחד מהצדדים.

9.שקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), עיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, ונתתי דעתי למכלול הנימוקים, בהם בחרתי להדגיש את אלה:

(א)נטל הראיה מוטל לפתחם של התובעים, אולם הראיה המרכזית מטעמם (לבד מעדותם-שלהם, שאין לזלזל בה, אולם משקלה המקצועי זניח) – לאמור: חוות-דעת המומחה מטעמם – איבדה הרבה ממשקלה, נוכח אי-התייצבותו לדיון של עורכה, והפכה כמעט חסרת-ערך ראייתי כלשהו;

(ב)הבדיקה הממשית היחידה שטרחה הנתבעת לעשות נעשתה למעלה משנה לאחר האירוע, ובוצעה במרחק ניכר ממוקד הנזילה והשקיעה (ולא נעלמו מעיני הסברי המומחים שהעידו, בעניין זה);

(ג)לגבי מקצת מהנזקים אין מחלוקת ממשית, בהיותם נזקים ישירים של פיצוץ המים (הפגיעה בארון המטבח, הצורך בשיקום הקיר, וכיו"ב).

10.בשים לב לכל האמור, אני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 9,900 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ב, 25 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: